העריכה, דאגתי היפה(*)
ז'ן-לוק גודאר
ז'ן-לוק גודאר
גודאר לא הסתיר מעולם את נטיותיו האינטלקטואליות והפולמוסיות והן מופיעות בסרטיו כמו במאמרים ובהרצאות שנשא במקומות שונים.
דרך הקולנוע ובאמצעותו מתמודד גודאר עם בעיות יסוד בחברה המודרנית, בעיות פוליטיות, חברתיות ופילוסופיות.
גם עצם יכולתו של הקולנוע לדון בשאלות עקרוניות מעסיק את גודאר הממשיך לחקור את הטכניקה של הקולנוע באותם כלים ובאותה אינטנסיוויות שהוא חוקר את העולם סביבו.
בשנות החמישים, עם פריצת "הגל החדש" נולדו אל עולם המושגים של הקולנוע כמה מושגים חדשים, שהפכו עד מהרה לאופנה בקרב אנשי הגל החדש כמו בקרב חסידיהם. אחד המושגים הללו היה - "מיזאנסן" שהוא בתרגום פשוט, אם גם לא מדויק לחלוטין - בימוי. חסידי מונח זה חיפשו בכל דבר את עינו הבוחנת והמשוכללת של הבמאי הקובע בצורה שבה מתפתח כל שוט, בתנועת השחקנים בו ובתנועת המצלמה עצמה את איכותו של הסרט באופן כמעט בלעדי. גודאר, המתפלמס הכפייתי, כפר בהאלהה זו של ה"מיזאנסן" ושאף להחזיר את היוקרה לעבודת הבמאי בזמן העריכה.
מאמר זה שלפניכם הוא כתב הגנה שלו על שלב זה בעשיית הקולנוע שסר חנו.
…נציל את זה בעריכה: אמרה זו, הנכונה ביחס לגְריפית ולשטְרוהָיים, כבר לא היתה נכונה כמעט ביחס למוּרנאו ולצ'אפלין והיא נעשית כוזבת ללא-תקנה ביחס לכל הקולנוע המדבר. מדוע? מפני שבסרט כדוגמת "אוקטובר" (ויותר ממנו: "קָה ויוה מָחִיקו") העריכה היא מעיקרה המלה האחרונה של הבימוי, אין להפריד בין השניים ללא הסתכנות. הרי זה כאילו הפרדת את המקצב מן הלחן. "אָלֶנָה" כמוהו כ"אַרְקָדין" הם מופת של עריכה מפני שבכל אחד מהם היא מעצבת בדרכה בימוי. נציל את כל זה בעריכה: זה איפוא מושכל טיפוסי למפיק. תרומתה המירבית של העריכה העשויה כיאות, לסרט שפרט לכך הוא חסר-עניין, היא אכן קודם-כל בתחושה שהסרט בוים. לאשר הועתק מן החיים היא תחזיר אותו חסד בן-חלוף שהסנוב והחובב אינם נותנים עליו את דעתם, או תהפוך את המקריות לגורל. היש לעריכה שבח גדול יותר מאשר בכך שהקהל הרחב מחליף אותה ובצדק במלאכת-התסריט?
אם הבימאי הוא מבט, העורך הוא פעימת-הלב. שניהם טבעם שהם חוזים מראש; ואולם האחד מבקש לחזות במרחב והאחר מנסה לחזות בזמן. נניח שאתם רואים ברחוב נערה המוצאת חן בעיניכם. אתם מהססים אם לעקוב אחריה. לרבע-השנייה. כיצד להעביר היסוס זה? על השאלה: "כיצד לגשת אליה?" ישיב הבימוי. ואולם כדי להעביר בבירור את השאלה האחרת: "האם אוהָב אותה?" אתם חייבים לתת חשיבות לרבע-השנייה שבו נולדות שתי השאלות. יתכן שלא על הבימוי פשוטו כמשמעו לבטא בדייקנות ובוודאות כאחת את משך האידיאה או את התפרצותה הפתאומית אל שטף הסיפור, אלא על העריכה לעשות זאת. מתי? ללא משחק מלים, כל אימת שהסיטואציה תובעת זאת, כאשר בתוך השוט, רישומו של זעזוע תובע לבוא במקום הסלסול, כאשר במעבר מסצינה לסצינה, ההמשכיות העמוקה של הסרט מחייבת יחד עם שינוי השוט, להצמיד תיאורה של דמות לתיאור העלילה, נמצא על-פי דוגמה זו שמי שאומר בימוי הכרח שעדיין וכבר הוא אומר עריכה. כאשר תוצאות העריכה יגברו ביעילותן על תוצאות הבימוי, יופיו של הבימוי יוכפל, הבלתי-צפוי יגלה את סודות קסמו בפעולה הדומה לגילוי הנעלם במתמטיקה.
מי שנשבה למשיכתה של העריכה, נשבה גם לפיתויו של השוט הקצר. הכיצד? בעשותו את המבט לכלי העיקרי במשחקו, ההיצמדות אל המבט היא כמעט הגדרתה של העריכה, שאיפתה העליונה בעת ובעונה אחת עם שעבודה לבימוי. למעשה, פירושו של דבר להבליט את הנפש שמתחת לתודעה, את התשוקה שמאחורי התחבולה, להעמיד את הלב מעל לתבונה, מתוך הרס תחושת המרחב לטובת תחושת הזמן. הסיקוונס הנודע של המצלתיים בגרסה החדשה של "האיש שידע יותר מדי" הוא ההוכחה הטובה ביותר לכך. הידיעה עד כמה אפשר להאריך בסצינה, היא כבר מתחום העריכה, אם כי הדאגה להתאמות היא עדיין מבעיות הצילומים, מסרט שבוים בגאונות מתקבלת התחושה של שטף פשוט מקצה אל קצה, אמנם כן; ואולם מסרט שנערך בגאונות מתקבלת התחושה כי הוא ביטל את כל הבימוי. מבחינה קולנועית, כשהנושא אותו נושא, הקרב ב"אלכסנדר נִיָבְסקי" אינו נופל במאומה מ"הנווט". הקיצור, מתן תחושה של משך על-ידי תנועה, מקלוז-אפ ללונג-שוט, הוא כביכול אחת ממטרות הבימוי, והיפוכה - אחת ממטרות העריכה. לפני המובִיולה מאלתרים וממציאים כמו על בימת הצילומים. חיתוכה של תנועת-מצלמה לארבע עשוי להתגלות יעיל יותר מהשארתה כמו שצולמה. אם נשוב אל הדוגמה שהעלינו מקודם, רק פעלול מוצלח של עריכה יוכל לבטא חילופי-מבטים בחריפות מספקת, כאשר יש בכך צורך. ב"פרשה עכורה" של בלזק, כאשר פָרַאד וקורַנְטֶן מתפרצים אל טרקלינו של סַן-סינְיֶה מבטם נופל מיד על לורַאנס: "עוד נגיע אליך, חביבתי". - "לא תדעו דבר". האשה הצעירה והגאה ומרגליו של פ'ושה ניחשו באחת מי אויבם בנפש. ריוורס-שוט פשוט בעצם בהירותו יעביר חילופי-מבטים נוראים אלה, ביתר עוצמה מכל טראוולינג או פנורמיק מתוכנן. מה שיש להעביר הוא כמה זמן יימשך המאבק ועל איזו זירה יתחולל. על כן, העריכה, תוך שהיא מתכחשת לבימוי, מבשרת עליו ומכינה אותו; זה גם זו תלויים תלות הדדית. הבימוי הוא תחבולה ועל תחבולה ייאמר שהיא מבוצעת טוב או רע.
הנה מפני כך, מי שטוען כי על הבימאי להשגיח מקרוב מאד על עריכת סרטו, כמוהו כאומר שגם על העורך להניח לריח הדבק והצלולואיד ולהתחמם באור הזרקורים. כאשר יהלך על בימת-הצילומים הוא עשוי לראות בדיוק היכן מתרכז העניין שבסצינה מסוימת, מה רגעיה החזקים או החלשים, היכן מתחייבת החלפת השוט, והוא לא יגש לחתוך בהם אך ורק על-פי הפיתוי לתת התאמה בתנועה; כללי האלף-בית של העריכה - טוב ויפה, אך בתנאי שאין נוהגים בהם מוכניות יתרה, למשל, כדרכה של מרגריט רנואר, שלעתים קרובות אפשר להתרשם כי היא חותכת סצינה בדיוק כשהיא מתחילה להיות מעניינת. בדרכו של העורך, כאיש קולנוע, אלה יהיו צעדיו הראשונים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה